פרופסור דב זלוטניק היה רב קונסרבטיבי. מדי פעם למד חסידות עם הרב בערל בוימגרטן. כששניהם פגשו את הרבי אמר הרב בוימגרטן לרבי כי אחת מדרשותיו האחרונות של פרופסור זלוטניק היתה על "טהרת המשפחה" והתקבלה בעיני ציבור השומעים.

הרבי ביקש מהפרופסור לכתוב את הדרשה ולפרסמה, אך הוא ענה שאינו נוהג לכתוב את הדרשות והודה לרבי. כעבור מספר ימים קיבל הפרופסור שיחת טלפון ממזכירו האישי של הרבי, הרב חדקוב, שהתעניין בשמו של הרבי האם הוא מתקדם בכתיבת המאמר. גם הפעם השיב בנימוס שאין זה תחום שעליו הוא נוהג לכתוב.

אולם כאשר שיחת הטלפון הזו חזרה על עצמה לאחר חודש, הבין הפרופסור שיש בזה ענין רציני. הוא כתב את הדרשה ושלח לעורכים של ספר הדרשות המוצלחות של השנה. לאחר שהמאמר פורסם בספר, שלח הפרופסור את המאמר לכל חבריו הרבנים הקונסרבטיבים ברחבי ארה"ב.

באותו זמן באונטריו שבקנדה, התקרב ד"ק יצחק בלאק ליהדות וחסידות, ורצה להקים במקום מקוה טהרה. הוא ניסה לגייס את ראשי הקהילה לענין. הם ערכו אסיפה והגיעו למסקנה שכרגע זה לא עומד מבחינתם על הפרק ולא יתנו מימון להקמת מקוה.

רק שבוע חלף ולפתע כינס הרב הקונסרבטיבי את ראשי הקהלה לאסיפה חוזרת. הוא סיפר להם שקיבל מאמר מכובד של פרופסור קונסרבטיבי חשוב בשם דב זלוטניק בענין המקווה, ולדעתו חשוב שיהיה מקווה בעיר שלהם. הם ערכו הצבעה חוזרת ואישרו את הקצאת מימון להקמת מקוה.

בזכותו התעקשותו של הרבי, פורסמה הדרשה של הפרופסור, שהשפיעה על הקמת מקוה במקום אחר בעולם.

(שבועון כפר חב"ד)

הפוסט הדרשה שהשפיעה הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

יום אחד טלפנו לשירלי ממזכירות הרבי והזמינו אותה לפגישה עם הרבי. גב' צ'ילום התגוררה בעצמה בשכונת קראון-הייטס וכבר נפגשה עם הרבי במהלך מערכת הבחירות, כאשר ביקשה את תמיכת הקהילה היהודית. בתחילת השיחה פנה אליה הרבי ואמר: "אני מבין שאת מאוכזבת". צ'ילום הגיבה כי היא לא רק מאוכזבת אלא הרבה יותר מכך: "אני מושפלת! אני מיואשת! אינני יודעת מה עוד אני יכולה לעשות?".

בתגובה אמר לה הרבי: "אלוקים נתן לך כוחות ונתן לך ברכה. לארצות הברית יש עודף רב של אוכל, ומן הצד השני ישנם כל כך הרבה אנשים רעבים. את יכולה לנצל את המתנה שאלוקים נתן לך כדי להאכיל אנשים רעבים. תמצאי דרך מקורית לעשות זאת".

שירלי יצאה מהפגישה עם הרבי מעודדת. לאחר מספר ימים נפגשה עם חבר הסנאט של ארה"ב מר בוב דול, שייצג את מדינת קנזס. מר דול חיפש באותם ימים עזרה לחקלאים במדינתו ובמדינות החקלאיות הסמוכות אליה, שהפסידו באותם ימים סכומי עתק. אמריקה החלה לרכוש יבול ממדינת קובה, והחקלאים האמריקאים התרוששו, והיו להם עודפי יבול עצומים, שלא היה להם מה לעשות בהם. במהלך הפגישה נזכרה שירלי בדברי הרבי: העודף של החקלאות יכול להאכיל אנשים רעבים.

 היא החלה לפעול בנושא ובעקבות הפעילות שלה המליצה הוועדה לתזונה ובריאות של הבית הלבן להשתמש במזון הנותר עבור נשים בהריון בסיכון ועבור תינוקות ממשפחות מצוקה. תוך זמן קצר אושרה התכנית המהפכנית שכונתה WIC (ראשי תיבות של נשים, ילדים ותינוקות) ופעלה תחת משרד החקלאות האמריקאי. במשך השנים התרחבה התוכנית לכל המדינות בארה"ב ולמעלה משמונה מליון בני אדם מקבלים כיום מזון מידי חודש.

פעמים רבות לא שכחה גב' צ'ילום לתת את הקרדיט המלא לרבי. היא תמיד אמרה שהצלחתה נובעת מכך שהרבי הינו אופטימי מושבע. הוא לימד אותה שמה שאולי נראה לנו כדבר 'תקוע' לא במקום – הוא בעצם מתנה מאלוקים ואתגר. ואם לתינוקות קטנים יש כיום חלב, ולילדים יש היום אוכל, זה בזכות הרבי היושב בשכונת קראון-הייטס.

הפוסט להאכיל רעבים הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

באחת השנים הייתי בניו יורק וקבלתי לפתע טלפון מהמזכיר של הרבי הרב בנימין קליין ז"ל. הוא סיפר לי שהרבי קרא לו עכשיו ואמר לו שהרב גרוסמן נמצא כעת בניו יורק. הרבי ביקש ממנו שיפנה אלי ויבקש ממני בשם הרבי לבקר אסיר יהודי בבית הסוהר "סינג סינג", אחד מבתי הסוהר הכי קשים בניו יורק.

מיד הפעלתי את כל הקשרים שלי והגעתי לבית הסוהר המדובר. נכנסתי לתא של היהודי. הוא לא היה יהודי חסיד או חרדי וכמדומני אפילו לא דתי. מיד כשפגשתי אותו אמרתי לו שהרבי שלח אותי אליו כנראה כדי לחזק ולעודד. הוא התחיל לבכות ואמר תוך כדי בכי: אני שפוט להרבה שנים ואין לי כבר טעם בחיים שלי. אני רופא ונתתי תרופה לא נכונה לאשתי והאשימו אותי על הריגה ללא כוונה וגזרו עלי להשאר שנים רבות בכלא. אני כבר חשבתי להתאבד כבר מספר פעמים. כשנרגע לרגע התעשת ושאל אותי: אבל תגיד לי מאיפה הרבי ידע?

אני עניתי לו בפשטות: רבי הוא ראשי תיבות ראש בני ישראל. כמו בגוף שלנו,  אם האצבע הקטנה כואבת הראש מרגיש, ככה הרבי מרגיש כל אחד ואחת מעם ישראל.

הפוסט הראש והאצבע הקטנה הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

הרבי התייחס לכל אחד מהפונים אליו, כאב את כאבם ושמח בשמחתם, ועודד כל אחד להתעלות, לגדול ולצמוח, באמצעות הכישרונות הייחודיים שלו.

הוא טיפח זן חדש של מנהיגים, ושלח את שליחיו למקומות נידחים. הוא נטע בהם אמונה חזקה, כדי שיוכלו לעמוד במשימותיהם. הוא לימד את כל העולם כולו, כי התורה והמצוות הם לא רק מעלים את רמתו הרוחנית של היהודי, אלא משמשים ככלים לברכותיו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם הגשמי.

אנו שמחים לעדכן אתכם בחלק מהסיפורים החדשים, שהוספו לאתר "מרכז אגרות קודש". כמו תמיד נשמח ברצון לעזור לכל המעוניינים לכתוב לרבי, ולראות ניסים ונפלאות. לנוחיותכם באתר טופס למילוי פרטים, ואנו ניצור אתכם קשר בהקדם.

הפוסט הרבי של כ-ו-ל-ם הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

בזמן מתן תורה כל ישראל נעשו בריאים ושלמים, ומובא בשם האריז"ל על הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים",  שכשהעניינים נזכרים כראוי הרי הם נעשים, היינו שממשיכים כל העניינים וההשפעות של ימים אלו. ננצל את הימים המיוחדים האלו לפעול ישועות בקרב הארץ ולהתברך בזיווג הגון, שלום בית, ילדים, בריאות, פרנסה טובה ובכל המצטרך.

נשמח ברצון לעזור לכל המעוניינים לכתוב לרבי, ולראות במילוי משאלותיכם לטובה. לנוחיותכם טופס למילוי פרטים, ואנו ניצור אתכם קשר בהקדם.

הפוסט ימי התשלומים – ימים מיוחדים! הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

כהרגלו הגיע מנחם, בחור צעיר מחסידי חב"ד, לבית הרפואה כדי לעודד את המאושפזים ולזכות אותם במצוות הנחת תפילין. בעוברו בין המסדרונות פגש באבי הילדה כשהוא ממרר בבכי. הוא ניסה לעודד את רוחו, אך מתוך מסך הדמעות הצליח לקלוט רק את סיפורו העצוב של האב. מנחם הציע לאב לפנות לרבי מחב"ד ולבקש את ברכתו. הרבה אנשים נרפאו בזכות ברכותיו וכי מה יש לך להפסיד? – הפציר באב.

 האב לא נמנה על עדת החסידים, אך במצבו נאחז בכל שביב של תקוה כשהגיע ל-770 הביע את רצונו להיכנס לחדרו של הרבי ולדבר עמו, אך התאכזב כשנודע לו, שזה זמן רב שהרבי אינו מקבל אנשים לשיחות פרטיות. אחד האנשים, ששמע את סיפורו של האב, הציע לו לעמוד ליד פתח חדרו של הרבי, וכשיצא לתפילת המנחה ייגש אל הרבי ויאמר לו במילים קצרות את רצונו. ואכן כשיצא הרבי מחדרו פנה אליו האב בבכי: "רבי הושיעני! הבת שלי חולה מאוד ונמצאת כרגע בבית הרפואה. הרופאים כבר התייאשו. אנא רבי, ברך אותי שאוכל לכל הפחות להוציא אותה מבית הרפואה, כדי שלא ינתחו את גופתה".

למשמע דבריו האחרונים החמיר סבר פניו של הרבי: "כיצד אתה מוציא מפיך דברים כאלו??" שאל הרבי, "ילדה יהודייה צריכה לחיות. איך חושב אתה לצד השני של היפך החיים. אם ירצה השם עוד תרקוד בחתונה של בתך. תיגש לדוקטור ג הנמצא במחלקה מסוימת בבית הרפואה ותבקש ממנו בשמי שיתן לבתך את התרופה. הרבי נקב בשמה של התרופה והבטיח שהיא תחלים.

בין רגע הסתלק היאוש והשמחה הציפה את ליבו של האב. במהירות הגיע לבית הרפואה ניגש לד"ר ג. וביקש ממנו לתת את התרופה הדרושה לילדה. בתחילה דחה אותו הרופא בטענה שהילדה קרובה יותר לעולם הבא מאשר לעולם הזה ושום תרופה לא תעזור. אך לאחר ששמע כי מאחורי הבקשה עומד הרבי הסכים לנסות. שעות רבות ישב האב ליד מיטת בתו בניסיון לראות את השפעתה של התרופה, אך שום שינוי ואפילו קל ביותר לא חל במצבה. המתח והעייפות החלו לתת בו את אותותיהם והוא נרדם. כשהתעורר לא האמין למראה עיניו. בתו הביטה בו כשהיא מחייכת. הוא צבט את עצמו כדי להיות בטוח שלא מדובר בחלום. משנוכח לדעת כי המראה שלנגד עיניו הוא אמיתי, החל לרקוד ולקפץ כשיכור במסדרונות בית הרפואה. משנרגע שב לחדר בתו כדי לראות שוב את הנס. הוא התיישב ליד בתו ואז שמע אותה לפתע פונה אליו בקולה הרגיל והצלול כמו לפני מחלתה: :אבא קח אותי הביתה".

הפוסט איך אתה מוציא מהפה שלך דברים כאלו? הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

מכר של מייקל, חסיד חב"ד, הציע לו לכתוב לרבי באמצעות ה"אגרות קודש". אך מייקל ביקש הבטחה שזה יעזור. החסיד חייך קלות והבטיח לו שעצם הכתיבה עוזרת. הוא השאיר לו על השולחן כרך "אגרות קודש" והלך לדרכו.   

מייקל נשאר בדירתו לבד, התבונן בספר ארוכות, וכמו מאליו צפו ועלו זיכרונות מכאיבים מן העבר. ליבו היה גדוש געגועים לאבא שמעולם לא ראה, וסבל של שנים ארוכות של ציפייה… בעיניים שטופות דמע נטל דף נייר, וכתב על רצונו העז לראות את אביו. משסיים הכניס את מכתבו ל"אגרות קודש" שבשולחנו. הוא השאיר את הפתק בין דפי הספר, כי לא ידע על האפשרות לפתוח את הספר במקום שבו הכניס את המכתב, ולקרוא מה שכתוב. הוא קם בהרגשת הקלה ותקווה שהישועה תבוא מהר.

לפתע צדו עיניו את ספר הטלפונים של ניו יורק, ורעיון מוזר עלה במוחו. הוא דפדף בין משפחות "שוורץ" שבספר הטלפונים, והחליט לבחור באחת מהן ולפנות אליהם בשאלה אם הם קרובי המשפחה שלו. למרות שרשימת המשפחות בשם "שוורץ" היא ארוכה מאוד בחר מייקל את אחת מהן והתקשר.

"הלו" – ענה קול גברי מעבר לקו.

 בהתרגשות מה, גולל מייקל את סיפור היעלמות אביו ואת רצונו העז להיפגש איתו קודם נישואיו. "האם ידוע לך על אדם שקורות חייו דומים לאלה שסיפרתי לך כעת?"

 הקול בצד השני ענה: "כן, בוודאי… זה אחי"…

ליבו של מייקל הלם בחזקה, והוא נשאר המום. רק במאמצים אדירים הצליח לשאול, בקול לא לו, "ואת מספר הטלפון שלו, אפשר לקבל?"

לאחר שניות המספר כבר היה רשום לו על דף קטן. מייקל נשם עמוקות. הוא ידע שהגיע כעת לסוף פסוק בחייו, ושחלומו מאז שחר ילדותו עומד להתגשם. אצבעותיו רעדו בשעה שחייג את המספר, והוא בקושי הצליח להשתלט עליהן.

השפופרת בצד השני הורמה, וקול גברי ענה: "הלו?" מייקל פרץ בבכי. רק מלה אחת הצליח לבטא: "אבא!" .

(סיפר הרב יהודה לייב גרונר ע"ה, מזכירו של הרבי)

הפוסט אבא! הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

הרבי ביקש מהמזכיר שלו לברר אצלו "מה קורה עם המזוזות?"

מיד מיהר האיש לביתו ובדק אצל סופר מומחה את כשרותם. התוצאות לא איחרו לבוא והסופר קבע שכולן כשרות למהדרין. הוא חזר ל-770 ודיווח לרבי שהמזוזות כשרות וביקש ברכה לבת שלו.

גם הפעם במענה למכתבו שאל הרבי: מה עם המזוזות? הוא נסע עוד הפעם לביתו והעביר את המזוזות לבדיקה אצל סופר אחר. גם הפעם אמר הסופר לאחר שבדק את המזוזות: אדוני, מזוזותיך כשרות למהדרין".

שוב חזר ל-770 וביקש ברכה מהרבי לרפואת הבת שלו. במענה למכתבו כתב הרבי: "ומה עם המזוזה שאיננה בכלל?"

האיש היה המום מעולם. הרי בכל פתח יש לו מזוזה. הוא החליט 'ללכת עד הסוף'. הוא עבר בכל הפתחים עד הדלת האחרונה ושם תפס לפתע את ידיו בראשו. מחסן המשחקים של הילדים! אין שם מזוזה!

הוא קנה מיד מזוזה מהודרת וקבע בדלת המחסן.  מאותו היום ואילך, הבת שלו החלה להראות סימני התאוששות. כעבור מספר שבועות החלה להתנהג כילדה בת עשר, מפותחת, חייכנית ומושמעת.

הוא סיים את סיפורו ואמר: "אינני מבין, אני חי בבית הזה שלושים שנה ולא שמתי לב שבפתח הזה אין מזוזה, ואילו הרבי שמעולם לא ביקר בביתי, יודע  יותר טוב ממני מה קורה בבית שלי.."

הפוסט אחרי שלושים שנה… הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

מייסד תנועת חב"ד, רבי שניאור זלמן, הנקרא בפי החסידים האדמו"ר הזקן, נאסר לפני למעלה ממאתיים בידי השלטונות בעקבות הלשנה שקרית של מתנגדיו. באותם זמנים היו לו כמאה אלף חסידים שהוכו בתדהמה לנוכח המאסר. הרבי הסביר כי לכל מקרה בעולם הגשמי יש גם סיבה רוחנית ובאותה עת היה קטרוג מן השמים על הפצת תורת החסידות המושתת על תורת הסוד לכל אחד. כעבור 53 ימים, ביום י"ט בכסלו, שוחרר הרבי ממאסרו והגזירה בוטלה, ומאז תורת חסידות חב"ד מופצת יותר ויותר בכל רחבי העולם.

יום י"ט בכסלו הפך במרוצת השנים ליום חג ושמחה, וידועה הבטחתו של האדמו"ר הזקן אשר מי שיהיה שמח בשמחתו, הוא יוציאנו מן המיצר אל המרחב ומן הגשם אל הרוח. יום זה הוא יום סגולה לברכה והצלחה מגאולה כללית לגאולה פרטית, וזה הזמן שכל מאיתנו יכול לנצלו לבקשת ברכה מהרבי לפעול ישועות בקרב הארץ ולהתברך בזיווג הגון, שלום בית, ילדים, בריאות, פרנסה טובה ובכל המצטרך.

נשמח ברצון לעזור לכל המעוניינים לכתוב לרבי באמצעות "אגרות קודש" , ולראות ניסים במילוי משאלותיכם לטובה. לנוחיותכם טופס למילוי פרטים, ואנו ניצור אתכם קשר בהקדם.

הפוסט הרבי הבטיח להוציא אותנו מן המיצר למרחב הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.