אם גם אתם רוצים לקבל את "היין של הרבי" תוכל לקבל פרטים ב"מרכז אגרות קודש" בטלפון: 08-9402444

הפוסט היין של הרבי הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

הפוסט הנס של הבית הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

מלבד בארץ ישראל ואמריקה, שלח הרבי גם שליחים למרוקו, שהקימו אימפריה של מוסדות חינוך יהודיים, חיזק את המחתרת היהודית ברוסיה לפני נפילת מסך הברזל ועוד. הוא אף דאג לשיפור מצב האנושות כולה, ואף השפיע על מי שאינם יהודים. בין היתר הגה את רעיון "רגע של שתיקה" וחיזק את קיום שבע מצוות בני נוח אצל הגויים.

הרבי מתייחס לכל אחד מהפונים אליו, כואב את כאבם ושמח בשמחתם, ומעודד כל אחד להתעלות, לגדול ולצמוח, באמצעות הכישרונות הייחודיים שלו. 

לפניכם מספר סיפורים מדהימים הממחישים את השפעתו של הרבי גם בימים אלו ע"י הכוונתו וברכותיו באמצעות אגרות הקודש.  

כמו תמיד אנחנו ב"מרכז אגרות קודש" נשמח לעזור ברצון לכל המעוניינים לכתוב לרבי, ולראות ניסים ונפלאות. לנוחיותכם באתר טופס למילוי פרטים. לאחר המשלוח אלינו ניצור אתכם קשר בהקדם.

קרוב אלייך הדבר

מכתב מאוד אישי

צדקה תציל ממוות

הפוסט נשיא הדור הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

במענה לשאלת השליח ענה הרבי: "אין צורך לנסוע למרחקים, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". בהתאם לתשובה עדכן השליח את האבא שהוא לא מתכונן לנסוע. האבא שמלכתחילה הטיל ספק בכל הענין, כעס מאוד וניתק את הטלפון. 

באותו יום הלך הרב לוי לחנות החשמל כדי לקנות סוללות. לפתע פגש ברחוב בחור ישראלי, שהתעניין אצלו אם יש כאן בית חב"ד. הרב לוי שמח להיכנס איתו לבית חב"ד והשניים פתחו בשיחה לבבית. במהלך השיחה סיפר לו הבחור כי בעבר היה חסיד בעלז. הרב לוי קפא על מקומו לרגע.. תוך דקות מועטות התברר כי זהו בנו של האבא שהתקשר אליו לפני כמה שעות. הבחור שפך את ליבו בפני הרב לוי ואמר לו תוך כדי בכי שלא מצא מנוח בכל הטיולים שלו והוא רוצה לחזור הביתה ולהתקרב בחזרה למסורת אבותיו. לאחר שעה קלה התקשר הרב לוי לאביו של הבחור ועדכן אותו שהבן יחזור הביתה בימים הקרובים. האבא לא האמין למשמע אוזניו. הרב לוי נתן לו לדבר עם הבן. האב הנדהם לא הבין איך הרב לוי הגיע כל כך מהר לבן שלו. כשנודע לו שהבן הגיע בעצמו ופגש את הרב לוי מבלי שהרב נצרך לנסוע אליו, הבין עד כמה הרבי קלע בתשובתו.

(בית משיח גיליון 1214)

לצפייה בסיפור מפי הרב לסרי ליחצו

הפוסט קרוב אליך הדבר הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

כשהגיע אל ציון הרבי קרא את כל המכתבים שקיבל ובכל פעם שנתקל במכתב שלאותה אשה הניח אותו בצד. כשנשאר רק המכתב על בדעתו לתת למישהו אחר לקרוא. הוא הבחין שהעומד לידו מתפלל בדבקות עם מבטא צרפתי בולט. ללא היסוס ביקש ממנו להקריא את המכתב על הציון מבלי לספר לו על תוכנו. היהודי האדיב נענה לבקשתו וביחד יצאו מהאוהל.
"למה ביקשת ממני לקרוא את המכתב הזה?" הטיח היהודי בפני הרב.
"כמו שאמרתי לך, שהאשה שכתבה אותו ביקשה ממני שלא אדע את תוכנו" ענה הרב.
"אבל למה פנית דווקא אלי" הוסיף להקשות היהודי.
"כי פשוט עמדת לידי" , ענה הרב בתמימות.
"אולי בכל זאת אתה רוצה לדעת מה כתוב במכתב?" לחץ היהודי על הרב.

"הבטחתי.. אני לא רוצה לדעת" ענה הרב בנחרצות.

"אבל אתה חייב לדעת!!" הכריז היהודי בלהט.
בסופו של דבר נמצאה הפשרה שהיהודי ישתף את הרב רק בשורה התחתונה ולא בכל הפרטים..
האשה ביקשה מהרבי שתזכה לפגוש ולראות שוב את אח שלה לאחר נתק של שנים רבות. היא ציינה במכתב את שמה ושם האמא של שניהם.

"דע לך!", פנה היהודי לרב בהתרגשות, "לאחותי קוראים באותו השם של האשה שכתבה את המכתב והשם של אמא שלה הוא אותו השם של אמא שלי.. עזבתי את משפחתי לפני שנים רבות ולא היה לנו קשר.. האח שהיא מחפשת הוא אני!"

מיותר לציין שהקשר בין האח לאחות חודש לשמחת המשפחה כולה. 

הפוסט מכתב מאוד אישי הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

באחד הימים פנה אלי איש עסקים מהישוב אשר חלה ל"ע במחלה קשה וביקש לכתוב לרבי באמצעות אגרות הקודש. לפני שהכניס את המכתב בספר ביקשתי ממנו לקבל החלטה טובה. הוא החליט לתת תרומה נכבדה לבית חב"ד ובכך להיות שותף בפעילות. הזכרתי לו באותה הזדמנות את דברי חז"ל "צדקה תציל ממוות".

לצד המכתב שלו כתב הרבי שהוא שמח לשמוע על ההטבה במצבו ועל כך שהמצב הולך ומשתפר. בסיום המכתב הרבי מציע לו לתת צדקה כדי לזרז את רפואתו. כשהסתכלנו יותר בעיון במכתב הסתבר שהרבי כותב לו על מצב הבן שלו. אז גילה לי שלאחרונה הבן שלו התלונן על כאבי בטן חזקים, אבל בינתיים כל הבדיקות לא העלו דבר. הוא התרגש גם לראות שעצתו של הרבי הייתה תואמת להפליא להחלטה שלו לפני כן לתרום לצדקה.

כעבור יומיים.. 

היה זה מספר ימים לפני יום הזיכרון. כל המדינה רעשה..  במסגרת ההכנות לטקס בירושלים ערכו החיילים חזרות לקראת האירוע. הבן של איש העסקים עמד בעמדת השמירה ולידו חיילת בשם הילה בצלאלי. היא ביקשה ממנו למלא עבורה את בקבוק המים, ובעוד הוא הולך לברזייה נשמע 'בום' חזק! כשהסתובב אחורה ראה כיצד עמודי התאורה נפלו, ואחד מהם נפל על החיילת שעמד לידה לפני רגע. למרות מאמצי ההחייאה החיילת נפטרה. 

נפגשתי עם האבא לאחר מספר ימים וכולו היה עדיין נרגש. הברכה של הרבי היתה על ארוע שאף אחד לא ציפה לו, ובמוחש ראה כיצד "צדקה תציל מוות". כעבור זמן לא רב גם בישר לי האב כי כאבי הבטן של הבן שלו פסקו.

(בית משיח גיליון 1006)

הפוסט צדקה תציל ממוות הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

ירושלים מוקפת

במשך שנים שלח אלוקים את נביאיו להזהיר את ישראל מפני החורבן הממשמש ובא של ירושלים והמקדש הקדוש אם לא יתקנו את דרכם. אבל הם לעגו לגברים הקדושים כנושאים של "נבואות שווא של אבדון", מתוך כוונה לפגוע בדמורליזציה של האומה. הם אפילו הרחיקו לכת והרגו את אחד הנביאים.

ואז זה בסוף קרה! ביום העשירי של חודש טבת היהודי, בשנת 3336 מהבריאה (425 לפנה"ס), הטילו צבאות קיסר בבל נבוכדנצר מצור על ירושלים. 

תמיד סבלני, אלוקים עיכב את החורבן כדי לתת ליהודים הזדמנות נוספת לחזור בתשובה. הוא שלח שוב ושוב את הנביא ירמיהו להעיר את עמו, אבל הם בטיפשות כלאו אותו. כעבור 30 חודשים, בתמוז ט ' ב' (או י"ז, ג' עצם התאריך שבו נפרצו החומות בעת חרב בית המקדש השני), 3338 נפרצו חומות העיר. ובט' באב של אותה שנה חרב בית המקדש הקדוש, המקדש הושמד והעם היהודי הוגלה.

הייחודיות של הצום הזה על פני האחרים הוא שגם אם הוא נופל בשישי או שבת- הוא יחול. לא מזיזים אותו יום קדימה בניגוד לשאר הצומות. (למעט כיפור).

רואים בה תחילתה של השתלשלות האירועים שהגיעה לשיאה עם חורבן בית המקדש והגלויות שלאחר מכן. דבר שמעולם לא התאוששנו ממנו לגמרי. כי גם כאשר נבנה סוף סוף בית המקדש השני, הוא לא חזר לתפארתו.

י' בטבת מציינים גם שני אירועים טרגיים שהתרחשו בסמוך לאותו מועד, ששולבו בסליחות י' בטבת.

ח' בטבת: תרגום התורה ליוונית

במאמץ לתרגם את התורה ליוונית, קיסר מצרים-יוון השלט תלמי עשה מעשה. הוא אסף 72 חכמי תורה, סגר אותם ב-72 חדרים נפרדים והורה להם להפיק תרגום. בח' בטבת שנת תשל"ה (246 לפנה"ס) הפיקו 72 תרגומים זהים. זה היה מופלא, במיוחד מכיוון שהיו 13 מקומות שבהם התפצלו המתרגמים בכוונה מהתרגום המילולי. 

למרות הניסים, הרבנים ראו באירוע זה את אחד הימים האפלים ביותר בהיסטוריה היהודית. והשוו אותו ליום שבו עשו היהודים את עגל הזהב.

עכשיו, תרגום התורה אינו דבר רע. הרי משה עצמו תרגם את התורה ל-70 שפות.

אבל בניגוד למאמץ האלוהי הזה, זה היה פרויקט אנושי שיזם שליט בן תמותה. ככזה, הוא יכול להפוך ל"עגל זהב " – כלי המוגדר באופן אנושי לאמת האלוהית. במקום להתאים נאמנה לתוכנם הקדוש, יכלו הבגדים הנכרים לאפשר עיוות של משמעותה המקורית של התורה.

ואכן, התרגום ליוונית קידם את סדר היום של היהודים ההלניסטים להביא את התרבות היוונית לחיים היהודיים. והפך את התורה הקדושה לסתם עוד ספר חוכמה בספרייתו הגדולה של תלמי.

ט' בטבת: פטירתו של עזרא הסופר

עזרא הסופר נפטר בט' בטבת שנת תש"ח (313 לפנה"ס), 1000 שנה בדיוק לאחר מתן תורה בהר סיני.

הוא זה שהוביל את חזרת העם היהודי לארץ ישראל לאחר גלות בבל. פיקח על בניית בית המקדש השני. וסייע לעצור את גל נישואי התערובת שפקד את היהודים באותה תקופה. כראש האספה הגדולה, הוא העניק לקדוש את 24 ספרי כתבי הקודש ( תנ"ח ) וחוקק שורה של חוקים ומנהגים. כולל תפילה רשמית, המבטיחים את המשך היהדות האותנטית בקרב העם היהודי עד עצם היום הזה.

שילוב של עצב

למרות שהח' וט' בטבת נקבעו כימי צום נפרדים, רבנים איגדו אותם לצום י' בטבת. יום המוזכר בתנ"ך על ידי הנביא יחזקאל כיום אבל, כדי שהחודש לא יהיה מלא עצב ואבל.

בהתאם לכך, בתקופת ימינו הפך י' בטבת ליום אמירת קדיש לקורבנות השואה. שרבים מיום מות הקדושים שלהם לא ידוע.

מנהג יהודי עתיק, אשר הוקם לתחייה על ידי האדמו"ר רבי מנחם מ' שניאורסון, לזכרו הישר, הוא למסור דברי השראה המעוררים את הנפש לחזור בתשובה בימי צום כגון זה.

בימים אלו אתם מרגישים צורך להתייעץ, לקבל חיזוק או לקבל תשובה? פנו לאגרות קודש אנו נסייע לכם לכתוב לרבי. לנוחיותכם באתר טופס כתיבה לרבי , מלאו את הפרטים ואנו ניצור איתכם קשר בהקדם.

הפוסט צום עשרה בטבת – למה אנחנו צמים? הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

גרתי הרבה זמן בשכירות. בשלב מסוים החלטנו לקנות לעצמינו בית בניו יורק.

עשינו חשבון של כל החסכונות וההשקעות שלנו והתחלנו לחפש. המשכיר של הבית שגרתי בו היה משקיע בנדל"ן ממוצא הודי. יום אחד הוא פגש אותנו ואמר שהוא מעונין לרכוש נכס גדול בניו יורק ולכן הוא צריך למכור את הבית שגרנו בו. הוא ידע שאני גם מחפש לרכוש בית והציע לי לקנות את הבית במקום במחיר השוק שהוא 580 אלף דולר רק ב-525 אלף דולר.

הודיתי לו על המחיר המצוין, אבל אמרתי לו שאני צריך לשאול לפני כן את הרבי ולקבל את ברכתו לכזו עיסקה. כתבתי לרבי ב"אגרות קודש" והרבי ענה: המחיר יקר מדי. חזרתי להודי ואמרתי לו שאין לי אישור. הוא כמובן הצטער, כי המחיר בשוק הבתים היה הרבה יותר גבוה. בכל אופן אמר שיתלה על הבית שלט "למכירה" ואני מצידי אמרתי לו שיעדכן אותי כשעה לפני שהוא שולח את המתעניינים בבית ואני כמובן אפתח להם את הדלת ואראה להם את כל הבית.

במשך חודש ימים אנשים באו לראות את הדירה ולא חזרו. המשכיר רצה מאוד לקנות בנין גדול יותר והפעם הציע לי לקנות את הבית ב-475 אלף דולר. מאה אלף דולר (!) מתחת למחירון. גם הפעם אמרתי לו שאני לא קונה לפני שאני שואל את הרבי. כתבתי באמצעות "אגרות הקודש" והרבי כתב שלא לקנות.

בנתיים ההודי החליף את חברת התיווך והגיעו אנשים אחרים שהתענינו בבית, וכך נמשך הענין במשך למעלה מחצי שנה, ובכל תקופת זמן בעל הבית הציע לי מחיר יותר נמוך מההצעה הקודמת. בסופו של דבר המשכיר הציע לי לקנות את הבית ב-325 אלף דולר שזה יותר מרבע מליון דולר מתחת למחירון!

גם הפעם כתבתי לרבי ב"אגרות קודש" והתשובה היתה: לקנות ולא לחכות. באותו שבוע חתמנו חוזה לרכישת הבית.

הפוסט קונים בית עם "אגרות קודש" הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

פרופסור דב זלוטניק היה רב קונסרבטיבי. מדי פעם למד חסידות עם הרב בערל בוימגרטן. כששניהם פגשו את הרבי אמר הרב בוימגרטן לרבי כי אחת מדרשותיו האחרונות של פרופסור זלוטניק היתה על "טהרת המשפחה" והתקבלה בעיני ציבור השומעים.

הרבי ביקש מהפרופסור לכתוב את הדרשה ולפרסמה, אך הוא ענה שאינו נוהג לכתוב את הדרשות והודה לרבי. כעבור מספר ימים קיבל הפרופסור שיחת טלפון ממזכירו האישי של הרבי, הרב חדקוב, שהתעניין בשמו של הרבי האם הוא מתקדם בכתיבת המאמר. גם הפעם השיב בנימוס שאין זה תחום שעליו הוא נוהג לכתוב.

אולם כאשר שיחת הטלפון הזו חזרה על עצמה לאחר חודש, הבין הפרופסור שיש בזה ענין רציני. הוא כתב את הדרשה ושלח לעורכים של ספר הדרשות המוצלחות של השנה. לאחר שהמאמר פורסם בספר, שלח הפרופסור את המאמר לכל חבריו הרבנים הקונסרבטיבים ברחבי ארה"ב.

באותו זמן באונטריו שבקנדה, התקרב ד"ק יצחק בלאק ליהדות וחסידות, ורצה להקים במקום מקוה טהרה. הוא ניסה לגייס את ראשי הקהילה לענין. הם ערכו אסיפה והגיעו למסקנה שכרגע זה לא עומד מבחינתם על הפרק ולא יתנו מימון להקמת מקוה.

רק שבוע חלף ולפתע כינס הרב הקונסרבטיבי את ראשי הקהלה לאסיפה חוזרת. הוא סיפר להם שקיבל מאמר מכובד של פרופסור קונסרבטיבי חשוב בשם דב זלוטניק בענין המקווה, ולדעתו חשוב שיהיה מקווה בעיר שלהם. הם ערכו הצבעה חוזרת ואישרו את הקצאת מימון להקמת מקוה.

בזכותו התעקשותו של הרבי, פורסמה הדרשה של הפרופסור, שהשפיעה על הקמת מקוה במקום אחר בעולם.

(שבועון כפר חב"ד)

הפוסט הדרשה שהשפיעה הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.