מלבד בארץ ישראל ואמריקה, שלח הרבי גם שליחים למרוקו, שהקימו אימפריה של מוסדות חינוך יהודיים, חיזק את המחתרת היהודית ברוסיה לפני נפילת מסך הברזל ועוד. הוא אף דאג לשיפור מצב האנושות כולה, ואף השפיע על מי שאינם יהודים. בין היתר הגה את רעיון "רגע של שתיקה" וחיזק את קיום שבע מצוות בני נוח אצל הגויים.

הרבי מתייחס לכל אחד מהפונים אליו, כואב את כאבם ושמח בשמחתם, ומעודד כל אחד להתעלות, לגדול ולצמוח, באמצעות הכישרונות הייחודיים שלו. 

לפניכם מספר סיפורים מדהימים הממחישים את השפעתו של הרבי גם בימים אלו ע"י הכוונתו וברכותיו באמצעות אגרות הקודש.  

כמו תמיד אנחנו ב"מרכז אגרות קודש" נשמח לעזור ברצון לכל המעוניינים לכתוב לרבי, ולראות ניסים ונפלאות. לנוחיותכם באתר טופס למילוי פרטים. לאחר המשלוח אלינו ניצור אתכם קשר בהקדם.

קרוב אלייך הדבר

מכתב מאוד אישי

צדקה תציל ממוות

הפוסט נשיא הדור הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

במענה לשאלת השליח ענה הרבי: "אין צורך לנסוע למרחקים, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". בהתאם לתשובה עדכן השליח את האבא שהוא לא מתכונן לנסוע. האבא שמלכתחילה הטיל ספק בכל הענין, כעס מאוד וניתק את הטלפון. 

באותו יום הלך הרב לוי לחנות החשמל כדי לקנות סוללות. לפתע פגש ברחוב בחור ישראלי, שהתעניין אצלו אם יש כאן בית חב"ד. הרב לוי שמח להיכנס איתו לבית חב"ד והשניים פתחו בשיחה לבבית. במהלך השיחה סיפר לו הבחור כי בעבר היה חסיד בעלז. הרב לוי קפא על מקומו לרגע.. תוך דקות מועטות התברר כי זהו בנו של האבא שהתקשר אליו לפני כמה שעות. הבחור שפך את ליבו בפני הרב לוי ואמר לו תוך כדי בכי שלא מצא מנוח בכל הטיולים שלו והוא רוצה לחזור הביתה ולהתקרב בחזרה למסורת אבותיו. לאחר שעה קלה התקשר הרב לוי לאביו של הבחור ועדכן אותו שהבן יחזור הביתה בימים הקרובים. האבא לא האמין למשמע אוזניו. הרב לוי נתן לו לדבר עם הבן. האב הנדהם לא הבין איך הרב לוי הגיע כל כך מהר לבן שלו. כשנודע לו שהבן הגיע בעצמו ופגש את הרב לוי מבלי שהרב נצרך לנסוע אליו, הבין עד כמה הרבי קלע בתשובתו.

(בית משיח גיליון 1214)

לצפייה בסיפור מפי הרב לסרי ליחצו

הפוסט קרוב אליך הדבר הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

כשהגיע אל ציון הרבי קרא את כל המכתבים שקיבל ובכל פעם שנתקל במכתב שלאותה אשה הניח אותו בצד. כשנשאר רק המכתב על בדעתו לתת למישהו אחר לקרוא. הוא הבחין שהעומד לידו מתפלל בדבקות עם מבטא צרפתי בולט. ללא היסוס ביקש ממנו להקריא את המכתב על הציון מבלי לספר לו על תוכנו. היהודי האדיב נענה לבקשתו וביחד יצאו מהאוהל.
"למה ביקשת ממני לקרוא את המכתב הזה?" הטיח היהודי בפני הרב.
"כמו שאמרתי לך, שהאשה שכתבה אותו ביקשה ממני שלא אדע את תוכנו" ענה הרב.
"אבל למה פנית דווקא אלי" הוסיף להקשות היהודי.
"כי פשוט עמדת לידי" , ענה הרב בתמימות.
"אולי בכל זאת אתה רוצה לדעת מה כתוב במכתב?" לחץ היהודי על הרב.

"הבטחתי.. אני לא רוצה לדעת" ענה הרב בנחרצות.

"אבל אתה חייב לדעת!!" הכריז היהודי בלהט.
בסופו של דבר נמצאה הפשרה שהיהודי ישתף את הרב רק בשורה התחתונה ולא בכל הפרטים..
האשה ביקשה מהרבי שתזכה לפגוש ולראות שוב את אח שלה לאחר נתק של שנים רבות. היא ציינה במכתב את שמה ושם האמא של שניהם.

"דע לך!", פנה היהודי לרב בהתרגשות, "לאחותי קוראים באותו השם של האשה שכתבה את המכתב והשם של אמא שלה הוא אותו השם של אמא שלי.. עזבתי את משפחתי לפני שנים רבות ולא היה לנו קשר.. האח שהיא מחפשת הוא אני!"

מיותר לציין שהקשר בין האח לאחות חודש לשמחת המשפחה כולה. 

הפוסט מכתב מאוד אישי הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

באחד הימים פנה אלי איש עסקים מהישוב אשר חלה ל"ע במחלה קשה וביקש לכתוב לרבי באמצעות אגרות הקודש. לפני שהכניס את המכתב בספר ביקשתי ממנו לקבל החלטה טובה. הוא החליט לתת תרומה נכבדה לבית חב"ד ובכך להיות שותף בפעילות. הזכרתי לו באותה הזדמנות את דברי חז"ל "צדקה תציל ממוות".

לצד המכתב שלו כתב הרבי שהוא שמח לשמוע על ההטבה במצבו ועל כך שהמצב הולך ומשתפר. בסיום המכתב הרבי מציע לו לתת צדקה כדי לזרז את רפואתו. כשהסתכלנו יותר בעיון במכתב הסתבר שהרבי כותב לו על מצב הבן שלו. אז גילה לי שלאחרונה הבן שלו התלונן על כאבי בטן חזקים, אבל בינתיים כל הבדיקות לא העלו דבר. הוא התרגש גם לראות שעצתו של הרבי הייתה תואמת להפליא להחלטה שלו לפני כן לתרום לצדקה.

כעבור יומיים.. 

היה זה מספר ימים לפני יום הזיכרון. כל המדינה רעשה..  במסגרת ההכנות לטקס בירושלים ערכו החיילים חזרות לקראת האירוע. הבן של איש העסקים עמד בעמדת השמירה ולידו חיילת בשם הילה בצלאלי. היא ביקשה ממנו למלא עבורה את בקבוק המים, ובעוד הוא הולך לברזייה נשמע 'בום' חזק! כשהסתובב אחורה ראה כיצד עמודי התאורה נפלו, ואחד מהם נפל על החיילת שעמד לידה לפני רגע. למרות מאמצי ההחייאה החיילת נפטרה. 

נפגשתי עם האבא לאחר מספר ימים וכולו היה עדיין נרגש. הברכה של הרבי היתה על ארוע שאף אחד לא ציפה לו, ובמוחש ראה כיצד "צדקה תציל מוות". כעבור זמן לא רב גם בישר לי האב כי כאבי הבטן של הבן שלו פסקו.

(בית משיח גיליון 1006)

הפוסט צדקה תציל ממוות הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

עלינו לדעת כי לעתים אלו נסים גלויים וברורים כמו אז בימי החשמונאים, ולעתים ישנם ניסים קטנים שהבורא מחולל לנו בחיינו הפרטיים מדי יום ביומו – אנו צריכים רק לפקוח עיניים ולהתבונן. 

ימים אלו בהם בחר הבורא לחולל נסים עבור עמו ישראל, הינם ימים "מסוגלים" לזכות ולחזות בנסים אלו בכל שנה ושנה, לראות את האור האלוקי המלווה אותנו ולא מתייאש מאיתנו. שפע רוחני גדול זה אינו נחלתם של צדיקים בלבד, אלא בוודאי שגם עבור כל יהודי, כל אחד במצבו ומדרגתו, שכן כל יהודי הוא בנו-יחידו של הבורא.

אנו מציעים לכם לנצל את ההזדמנות הנפלאה הזו, לקבל על עצמנו החלטות טובות, לכתוב לרבי, ולקבל מאגרותיו הקדושות עצה ותושיה שיישומה יביא לנו שפע גשמי ורוחני. 

חג חנוכה שמח!

הפוסט חג החנוכה – ימים של ניסים הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

מספר ימים לפני ל"ג בעומר בשנת תשל"ט (1979) דיבר הרבי על הסגולה המיוחדת הטמונה ביום זה, ובעיקר בברכות הקשורות להולדת ילדים. השמועה פשטה במהירות הבזק בכל רחבי תבל ומיד החלו להגיע למזכירות הרבי אלפי מכתבים ממשפחות שלא זכו עדיין לילדים וביקשו ברכה לפרי בטן.

הרבי הורה למזכיריו להפריד בין ערימות המכתבים שצוינו בהם בקשות ברכה לילדים, לבין שאר המכתבים. ביום ל"ג בעומר לקח הרבי את הערימה אל ציונו הקדוש של חותנו, הרבי הקודם זצ"ל, והתפלל על כל המבקשים ברכה לילדים.

באותה שנה נפקדו כל הנשים שביקשו ברכה..

מאז, בכל שנה ביום ל"ג בעומר, נסעו נשים רבות מכל רחבי העולם אל הרבי כדי להתברך בילדים.

באחת ההזדמנויות סיפר מזכירו של הרבי, הרב גרונר, כי יהודי חסידי, שלא נמנה על חסידות חב"ד, שטרם נפקד בילדים במשך מספר שנים מאז נישואיו, פנה לכל האדמו"רים והרבנים שהכיר וביקש מהם ברכות, אך חלפו שנים רבות והחסיד לא נושע.

באחד מימי ל"ג בעומר, ניגש אל הרבי וביקש את ברכתו. הרבי ענה לו בשתי מילים: "בקרוב ממש". כבר באותה שנה נולדה לאותו החסיד בת…

רבים נוהגים ביום סגולה זה ובימים הסמוכים לו לכתוב פדיון נפש לרבי ולהתברך בכל הקשור לילדים – זרעא חיא וקיימא.

לחצו כאן לכתיבה לרבי באגרות קודש

הפוסט ברכת הרבי בל"ג בעומר – סגולה מיוחדת לילדים הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

חג ט"ו בשבט עצמו אינו מקורו בתורה. הוא מוזכר לראשונה במשנה שם הוא מכונה ראש השנה לאילנות. כיום הוא נחשב ליום הקובע מצוות מסוימות הקשורות לפירות והלכות מסוימות הקשורות למחזור השמיטה. (המחזור החקלאי בן שבע השנים המחייבות התורה בארץ ישראל) וכן מעשרות שונות. המשנה מתארת ​​את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי לגבי מועד ראש השנה של האילנות. בית הלל הכריז על התאריך כ-15 לחודש שבט, בעוד שבבית שמאי נאמר שזהו הראשון לחודש.

במהלך הדורות התפתחו מנהגים שונים ביחס לט"ו בשבט. מנהג תיקון ליל ט"ו בשבט, שהונהג מתישהו במהלך המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, כלל אכילת פירות ארץ ישראל. הוא מוזכר לראשונה בספר 'עמדת ימים' שיצא ב-1731. אחר כך מוזכר בספר ' פרי עץ הדר' שיצא לאור בוונציה ב-1762, ואחריו טקסטים רבים נוספים.  

בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים בארץ ישראל על ט"ו בשבט כ"חג הנטיעות", החלטה שקיבלה הקרן הקיימת לישראל. בישובים החקלאיים ובקיבוצים נחגג החג בחיבור לטבע, ולווה בשירי עם עבריים, מחזות ויצירות כתובות שונות. החג שולב באידיאולוגיה החלוצית כדי לחגוג את פרי הארץ.

סדר ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות

התאריך של ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילנות" כבר מופיע במשנה. אך הרעיון של סדר ט"ו בשבט – כולל קריאה בכתובים, אכילת פירות ושתיית יין – מקורו מנהג מקובל בצפת במאה ה -16 . רק כעבור 200 שנה, עם פרסום ספר "מדת ימים " ב-1731, התפשט המנהג המקומי לערוך סדר ט"ו בשבט אל מעבר לגבולות המדינה. ארץ ישראל. עמדת ימים היא טקסט קצת מסתורי המדגיש את חשיבות הסדר. ורבים רואים בו כמי שמקדם את תפיסות השבת. תוך זמן קצר מיום פרסומו, סדר ט"ו בשבט נערך בקהילות יהודיות רבות. מהבלקן ועד איטליה וצפון אפריקה ועד מזרחה עד פרס.

ט"ו בשבט בספרייה הלאומית

אוספי הספרייה הלאומית מכילים מערך של פריטים הקשורים לחג ט"ו בשבט, ביניהם הגדות ט"ו בשבט המשלבות קטעים מכתבי חז"ל על סגולותיה של ארץ ישראל ופירותיה עם טקסטים על השימור. של הטבע והנוף של הארץ. בספרייה שומרים גם שירי חג עבריים מיוחדים. יש נטיעות ומסיבות עצים וכן צילומים של נטיעות עצים וחגיגות ט"ו בשבט ברחבי הארץ.

ט"ו בשבט בפוסטרים, פליירים ומודעות

בימי היישוב ושנות המדינה הראשונות לא לכולם היה טלפון, ומכשירי טלוויזיה לא היו בנמצא. הדרך העיקרית לפרסם אירוע ציבורי כמו טקס ט"ו בשבט, נטיעת עצים, תהלוכת חג או נשפים, היה בפרסומות ובפוסטרים שהודבקו על שלטי חוצות.

התרבות העברית החדשה והתנועה הציונית אימצו את ט"ו בשבט כחג שסימל חזרה לטבע, התיישבות הארץ והחינוך העברי. לחגיגת ראש השנה של העצים נוספו תכנים חינוכיים חדשים מתוך כוונה לחזק את קשריהם של ילדים, נוער ועולים חדשים, כמו גם היישוב כולו, לנוף ולערכי ההתיישבות החקלאית. הפסטיבל היה זמן לקדשת הקשר לארץ ישראל.

תהלוכות הנטיעות עמדו במרכז אירועי ט"ו בשבט, שיאה של פעילות היער השנתית של הארץ. נשפי תרבות כללו הצגות וקריאת טקסטים מיוחדים וגיוס כספים לקרן קיימת לישראל. כך הפך ט"ו בשבט מחג יהודי בעל חשיבות משנית ליום מרכזי בלוח העברי החדש.

שירי ט"ו בשבט

עם השנים הפכו שירים, פיוטים (מזמורים ליטורגיים) וברכות קשורים לט"ו בשבט בהקשרים דתיים ותרבותיים. בסדר ט"ו בשבט נהוג לשיר את הברכות. ובחוגי החסידות חוגגים את ט"ו בשבט בנוכחות הרבי בהתוועדות מיוחדת הנקראת "טיש", בדרך כלל מלווה בשירה נלהבת.

אחד השירים העבריים המזוהים ביותר עם ט"ו בשבט הוא " כה הולכים השותלים". המילים של יצחק שנהר ולחן של ידידיה אדמון. השיר מתאר אדניות צועדות בשמחה, דרך עמקים והרים, עם אתים מוכנים לנטוע עצים. נטיעת עצים בט"ו בשבט היא מנהג ישראלי חדש יחסית. הוא אומץ בתחילת המאה הקודמת בעידוד הקרן הקיימת לישראל.

הפוסט ראש השנה לאילנות – ט"ו בשבט הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

ירושלים מוקפת

במשך שנים שלח אלוקים את נביאיו להזהיר את ישראל מפני החורבן הממשמש ובא של ירושלים והמקדש הקדוש אם לא יתקנו את דרכם. אבל הם לעגו לגברים הקדושים כנושאים של "נבואות שווא של אבדון", מתוך כוונה לפגוע בדמורליזציה של האומה. הם אפילו הרחיקו לכת והרגו את אחד הנביאים.

ואז זה בסוף קרה! ביום העשירי של חודש טבת היהודי, בשנת 3336 מהבריאה (425 לפנה"ס), הטילו צבאות קיסר בבל נבוכדנצר מצור על ירושלים. 

תמיד סבלני, אלוקים עיכב את החורבן כדי לתת ליהודים הזדמנות נוספת לחזור בתשובה. הוא שלח שוב ושוב את הנביא ירמיהו להעיר את עמו, אבל הם בטיפשות כלאו אותו. כעבור 30 חודשים, בתמוז ט ' ב' (או י"ז, ג' עצם התאריך שבו נפרצו החומות בעת חרב בית המקדש השני), 3338 נפרצו חומות העיר. ובט' באב של אותה שנה חרב בית המקדש הקדוש, המקדש הושמד והעם היהודי הוגלה.

הייחודיות של הצום הזה על פני האחרים הוא שגם אם הוא נופל בשישי או שבת- הוא יחול. לא מזיזים אותו יום קדימה בניגוד לשאר הצומות. (למעט כיפור).

רואים בה תחילתה של השתלשלות האירועים שהגיעה לשיאה עם חורבן בית המקדש והגלויות שלאחר מכן. דבר שמעולם לא התאוששנו ממנו לגמרי. כי גם כאשר נבנה סוף סוף בית המקדש השני, הוא לא חזר לתפארתו.

י' בטבת מציינים גם שני אירועים טרגיים שהתרחשו בסמוך לאותו מועד, ששולבו בסליחות י' בטבת.

ח' בטבת: תרגום התורה ליוונית

במאמץ לתרגם את התורה ליוונית, קיסר מצרים-יוון השלט תלמי עשה מעשה. הוא אסף 72 חכמי תורה, סגר אותם ב-72 חדרים נפרדים והורה להם להפיק תרגום. בח' בטבת שנת תשל"ה (246 לפנה"ס) הפיקו 72 תרגומים זהים. זה היה מופלא, במיוחד מכיוון שהיו 13 מקומות שבהם התפצלו המתרגמים בכוונה מהתרגום המילולי. 

למרות הניסים, הרבנים ראו באירוע זה את אחד הימים האפלים ביותר בהיסטוריה היהודית. והשוו אותו ליום שבו עשו היהודים את עגל הזהב.

עכשיו, תרגום התורה אינו דבר רע. הרי משה עצמו תרגם את התורה ל-70 שפות.

אבל בניגוד למאמץ האלוהי הזה, זה היה פרויקט אנושי שיזם שליט בן תמותה. ככזה, הוא יכול להפוך ל"עגל זהב " – כלי המוגדר באופן אנושי לאמת האלוהית. במקום להתאים נאמנה לתוכנם הקדוש, יכלו הבגדים הנכרים לאפשר עיוות של משמעותה המקורית של התורה.

ואכן, התרגום ליוונית קידם את סדר היום של היהודים ההלניסטים להביא את התרבות היוונית לחיים היהודיים. והפך את התורה הקדושה לסתם עוד ספר חוכמה בספרייתו הגדולה של תלמי.

ט' בטבת: פטירתו של עזרא הסופר

עזרא הסופר נפטר בט' בטבת שנת תש"ח (313 לפנה"ס), 1000 שנה בדיוק לאחר מתן תורה בהר סיני.

הוא זה שהוביל את חזרת העם היהודי לארץ ישראל לאחר גלות בבל. פיקח על בניית בית המקדש השני. וסייע לעצור את גל נישואי התערובת שפקד את היהודים באותה תקופה. כראש האספה הגדולה, הוא העניק לקדוש את 24 ספרי כתבי הקודש ( תנ"ח ) וחוקק שורה של חוקים ומנהגים. כולל תפילה רשמית, המבטיחים את המשך היהדות האותנטית בקרב העם היהודי עד עצם היום הזה.

שילוב של עצב

למרות שהח' וט' בטבת נקבעו כימי צום נפרדים, רבנים איגדו אותם לצום י' בטבת. יום המוזכר בתנ"ך על ידי הנביא יחזקאל כיום אבל, כדי שהחודש לא יהיה מלא עצב ואבל.

בהתאם לכך, בתקופת ימינו הפך י' בטבת ליום אמירת קדיש לקורבנות השואה. שרבים מיום מות הקדושים שלהם לא ידוע.

מנהג יהודי עתיק, אשר הוקם לתחייה על ידי האדמו"ר רבי מנחם מ' שניאורסון, לזכרו הישר, הוא למסור דברי השראה המעוררים את הנפש לחזור בתשובה בימי צום כגון זה.

בימים אלו אתם מרגישים צורך להתייעץ, לקבל חיזוק או לקבל תשובה? פנו לאגרות קודש אנו נסייע לכם לכתוב לרבי. לנוחיותכם באתר טופס כתיבה לרבי , מלאו את הפרטים ואנו ניצור איתכם קשר בהקדם.

הפוסט צום עשרה בטבת – למה אנחנו צמים? הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.

רבי יוסף יצחק יצא מברית המועצות כסמל מוכר בינלאומי לחוסן יהודי מול הדיכוי הקומוניסטי. אף על פי שהיה מותש וחולה מנסיונותיו, הוא פעל בדחיפות מתמיד כדי לעורר תמיכה מוסרית וחומרית למאבק המתמשך על היהדות ברוסיה הסטליניסטית המדכאת יותר ויותר. בשבועות הראשונים שלאחר הגעתו של ר' יוסף יצחק לריגה, סייע לו הרב מנחם מנדל (" הרבי ") בתפקיד מזכירותי, כתיב מכתבים מטעמו, מעקב אחר התכתבויות והשתתפות בישיבות רלוונטיות.

בשלב זה, ר' יוסף יצחק נהג להתייחס לר' מנחם מנדל כ"חתני המיועד". עבור חב"ד-ליובאוויטש , נישואיו לחיה מושקה יהיו צעד לעבר עתיד חדש, שיתרחב מעבר להקשר הרוסי ואל הקהילה הרחבה יותר של יהדות מזרח אירופה. אבל התכתבות קיימת חושפת שתי חששות שהובילו את נישואיהם לדחות בשנה נוספת.

על י"ד בכסלו – "חודש קודם או חודש לאחר מכן, החתונה חייבת להתקיים. אבל עם מה?"

הוריו של ר' מנחם מנדל, רבי לוי יצחק וחנה שניאורסון, היו עדיין לכודים ברוסיה, ועדיין קיוו שניתן יהיה לקבל רשות לעזובם. היה גם מחסור חמור בכספים. "חודש קודם או כעבור חודש", כתב אחד ממקורביו של ר' יוסף יצחק, "החתונה חייבת להתקיים. אבל עם מה?" 

במהלך השנה הבאה ערך ר' מנחם מנדל מספר נסיעות לברלין, חלקן נמשכו על פני חודשים. במהלך שהותו הראשונה בעיר נרשם לסמינר לרבנים הילדסהיימר וזכה לסמיכה מראשו , רבי יחיאל יעקב ויינברג. בעודו בברלין ייצג ר' מנחם מנדל את חמו לעתיד בעניינים קהילתיים שונים, המשיך בהתכתבות שלו עם הגאון הרוגצ'ובר , וכתב מכתבים לחמותו לעתיד, המתארים כמה ממפגשיו והתרשמותיו. העיר. בטיול האחרון לברלין לפני חתונתו, ר' מנחם מנדל נרשם רשמית כסטודנט באוניברסיטת פרדריק וויליאם (הומבולדט) היוקרתית בעיר. 

ביום ראשון, 28 באוקטובר 1928, כתב ר' יוסף יצחק מריגה לדודו ולדודתו, רבי משה וחיה מושקא הורנשטיין בוורשה, והודיע ​​להם כי החליט לערוך את טקס החתונה בעירם. "בבניין ו חצר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש". מקום זה, הסביר, יהיה סיבה לסיפוק מיוחד, מזכיר את האווירה של הישיבה המקורית. שהייתה מרכז חצר אביו בליובאוויטש . הוריו של החתן, כך כתב, לא הצליחו להשיג מסמכים המאפשרים להם להשתתף. והוא ביקש מבני הורנשטיין "ללוות" את החתן לחופה במקומם. הוריו של ר' מנחם מנדל ערכו חגיגה מקבילה ביקטרינוסלב הרחוקה.

"לפני עומד מנדל בן לייוויק… הוא שלם בעצמו, ברוחו ובנפשו… אני רואה בבירור איש צעיר בעל ערך יקר…"

החתונה נערכה בי"ד בכסלו , 27 בנובמבר 1928, אירוע בלתי נשכח באמת. רבים מגדולי המאורות הרבנים של פולין נכחו, ואלפי חסידים נסעו מרחוק ומקרוב כדי להשתתף. לכבוד המאורע לבש ר' יוסף יצחק בפעם הראשונה את שטריימל הפרווה של אביו. 

ר' אליהו חיים אלטויז ליווה את ר' מנחם מנדל מתחנת הרכבת בוורשה למלונו ונשאר לצדו של הבחור במשך כל שני הימים שבינתיים בעת שהתכונן להינשא. לאחר מכן כתב אלטויז מכתב ארוך לבני משפחתו ולחברי החסידים שעדיין נשארו ברוסיה. ותעד את התרשמותיו מאירוע היסטורי זה. הכי נוקבים ומבחנים הם התרשמויותיו מהחתן עצמו, הצעיר שנרשם זה עתה באוניברסיטה בברלין:

"לפני עומד מנדל בן לייוויק… הוא שלם בעצמו, ברוחו ובנפשו… למען האמת, אני רואה בבירור איש צעיר בעל ערך יקר. למדן גדול, חגור באבנט משי, צם, לומד בראשית חכמה במשך כל היום. טובל ומתפלל מתוך כוונה אמיתית לשם שמים. מטבעו אתה ודאי יודע שעקשנותו הגדולה מרחיקה אותו מלעשות כל דבר למען מראה חיצוני… אף על פי שהוא יודע גם את מה שחיצוני לו בתחום החולין, בחוכמה הוא בהחלט יודע להבדיל בין קודש לחול. בו הקודש אינו חולל ולו ולו חוט השיער הקטן ביותר… במחשבות אלו עליתי גבוה ממנו דור אחר דור… ולא מצאתי טוב ממנו". 

חתונה היא אירוע קוסמי… שיש לגשת אליו ברצינות באותה מידה שיש לחגוג אותה בשמחה.

בחב"ד חתונה היא אירוע קוסמי. איחוד נשמות מיסטי, ויש לגשת אליה בכובד ראש כמו שצריך לחגוג אותה בשמחה. בשיח שנשא לפני הטקס תיאר ר' יוסף יצחק את מערכת היחסים בין החתן והכלה. הוא תיאר זאת כתהליך שבו כל אחד משלים את השני. רק באמצעות שילוב אינטימי של הזולת בחייך האישיים ניתן לממש את מלוא הספקטרום של העצמיות. בעוד שתפקידו של גבר בנישואין נחשב באופן מסורתי לתפקיד של מפרנס, ר' מנחם מנדל ידגיש מאוחר יותר כי הברכה הסופית היא ייחודית סמכותה של אישה. זו זכותו של הבעל להקל על הישגיה של אשתו. 

מחפש/ת את הנשמה התאומה שלך? למציאת זיווג צור קשר איתנו עוד היום וכתוב לרבי!

הפוסט י"ד בכסלו – "היום הזה קישר אותי איתכם החסידים" הופיע לראשונה ב-אגרות קודש.