מרכז אגרות קודש - לכתוב לרבי חייגו: 08-9402444

בימים א-ה בין השעות 8:00-18:00

פוקח עיני עוורים

פוקח עיני עוורים

היה זה בשנת תשנ"ח (1998). גב' שיינדי שכטר מכפר חב"ד, נשואה ואם צעירה לילדיה, חלתה יום אחד בשפעת ויראלית. כיוון שהיה זה בעיצומו של החורף, לא התייחסה גב' שכטר לסימפטומים יתר על המידה. כשהחריפה המחלה כעבור זמן קצר, פנתה בהמלצת רופא המשפחה לבדיקות כלליות במרכז הרפואי "אסף הרופא".

תחילה סברו הרופאים כי מדובר בדלקת קרום המוח, והיא אושפזה לבדיקות מקיפות במחלקה הפנימית. אולם כל ממצא מיוחד לא התגלה. הרופאים העריכו שמדובר בווירוס שעתיד לחלוף, ומשלא מצאו סיבה להאריך את האשפוז, שיחררו את גב' שכטר למנוחה בביתה.

ימים בודדים חלפו. גב' שכטר החלה להרגיש כי ראייתה הולכת ומיטשטשת. תחילה היה נדמה לה כי מדובר בעייפות בלבד, אולם ככל שנקפו השעות, הרגישה ששדה ראייתה הולך ומצטמצם. תוך זמן קצר היא איבדה לגמרי את ראייתה. נדהמת ומבוהלת שבה גב' שכטר במהירות למרכז הרפואי "אסף הרופא", ובמשך לילה ארוך עברה בדיקות מדוקדקות בניסיון לאתר את הבעיה. המחלה היתה לתעלומה – גם לאחר שנאספו כל ממצאי הבדיקות, לא הצליחו הרופאים לברר את סיבת הדבר. "כנראה מדובר בווירוס שהתביית על עצב הראייה", אמרו הרופאים.

גב' שכטר החליטה לכתוב לרבי, להעתיר בעדה לפני בורא עולם בבקשה שמאור עיניה ישוב אליה. היא פתחה את כרך 'אגרות הקודש', כשהיא איננה יכולה לראות עוד את התשובה. משפחתה נדהמה והקריאה לה את תשובת הרבי: "וה' יתברך יאיר עיניו", כתב הרבי באגרות הקודש בה פתחה.

תשובת הרבי נסכה בגב' שכטר ביטחון רב, שמאור עיניה ישוב אליה בקרוב.

 

פוקח עיני עוורים

חלף שבוע, חלפו שבועיים, הימים הצטברו לחודשים, והישועה איחרה מלהגיע. גב' שכטר נאלצה להתחיל להסתגל לחייה החדשים, חיים של עיוורון: למדה לאמוד מרחקים בבית באמצעות מישוש ידיים וספירת פסיעות, לבצע את משימות הבית מבלי לראות,  להתפלל בעל פה. התפקוד מחוץ לבית היה קשה מנשוא. אולם גב' שכטר לא אמרה נואש, ובטוחה היתה שתשובת הרבי ב'אגרות הקודש' תתקיים במלואה.

משפחתה וחברותיה תמכו בה ללא הרף. אחת החברות אף כתבה להעתיר רחמים רבים על גב' שכטר לרפואה שלמה. החברה פתחה בכרך ח' מכרכי 'אגרות הקודש'. אף שמדובר במשפחת חב"דית המורגלת לראות נסים ב'אגרות הקודש', תשובתו המדויקת של הרבי הותירה את החברה פעורת פה. הרבי בירך להטבה בבריאות שתביא להוספה בלימוד תורת החסידות, המאור שבתורה, כאמצעי להטבת מאור האדם. 

בעלה של גב' שכטר, הרב מרדכי, לא התעכב ופתח שיעור חסידות לזכות אשתו ולהטבת בריאותה.

 

 

בכל אותו זמן לא פסקה גב' שכטר לחפש מזור למחלתה גם באמצעים רפואיים.

היא הוסיפה להיבדק אצל רופאי עיניים מהשורה הראשונה שערכו לה בדיקות רפואיות מורכבות. למרבה הצער, הבדיקות לא הניבו תוצאות. "העין מתפקדת היטב", אמרו הרופאים. "הבעיה אינה בעין, אלא במוח שנותן את הפקודה לעין לראות ולהגיב, אך אליו אין לנו גישה".

 

בוקר יום שישי, י"ב אייר תשנ"ח. הבוקר לא צפן בחובו שום דבר מיוחד, מלבד יום נוסף של התמודדויות בלתי נגמרות, הסתגלות למצב מכאיב, תפילות ודמעות רבות.

דפיקות נשמעו לפתע בדלת. גב' שכטר כיתתה רגליה, ופתחה את הדלת למשמע קול של אישה אלמונית. האישה נתנה דולר בידיה של גב' שכטר, באומרה כי דולר זה הוא דולר לברכה שקיבלה מידיו הקדושות של הרבי, והיא מעוניינת למסור לה אותו.

גב' שכטר עצמה ביקרה כמה פעמים אצל הרבי ואף קיבלה ממנו דולרים לברכה והצלחה. על כן, היא הסבירה לאישה שלא הכירה העומדת בפתח, שכבר יש ברשותה דולרים שקיבלה מהרבי. אולם האישה בפתח לא הרפתה. היא סיפרה שאת הדולר הזה קיבלה כאשר היא עצמה היתה חולה במצב אנוש והרופאים התייאשו מחייה. אחד ממכריה ביקש אז ברכה מהרבי בעבורה. הרבי הושיט לו דולר זה ואמר: "שיהיה לרפואה ניסית מעל הטבע". אכן, בתוך ימים ספורים היא נרפאה באורח פלא. "מאז הענקתי את הדולר לכמה אנשים שהיו במצבים רפואיים קשים", הסבירה האישה, "והם נרפאו בזכותו. עתה שמעתי על התהפוכות הרפואיות שעוברות עלייך, ואני רוצה לתת לך את הדולר".

לאחר ההסבר השתכנעה גב' שכטר ונטלה את הדולר. איתנה היתה באמונתה, שכשם שהאישה האלמונית הגיעה עד פתח ביתה, כך גם הרפואה השלמה בוא תבוא ובמהרה. האישה פנתה לדרכה בלי שהשאירה פרטים על זהותה.

 

יום אחד חלף. שבת בצהרים.  גב' שכטר ערכה את שולחן השבת לקראת הסעודה. לא עשתה לעצמה הנחות למרות כל הקושי. היא היתה לבדה בבית, בעוד בעלה והילדים היו בתפילת שחרית בבית הכנסת.

לפתע פתאום היא חשה רעד בעיניה, ואור חזק שטף את עיניה הכבויות, כאילו פרוז'קטור רב עוצמה נדלק מולה. הכל הפך מואר וצבעוני. היו אלה דקות של כמעט הלם. היא הביטה סביבה כלא מאמינה.

כדי להיות בטוחה שאין זו אשליה, היא הביטה לעבר מחוגי השעון, ונוכחה לראות שהיא אכן רואה. הנה הצלחות והסכו"ם שערכה על השולחן לפני שהושב מאור עיניה, והנה כוס הקידוש. היא פתחה את הספר שעל השולחן, והצליחה לקרוא ללא קושי את האותיות הקטנות. ליבה פעם בעוז. היא הלכה במהירות לחדר השני. מה התרגשה למראה בנה התינוק, שלא ראתה מספר חודשים. כמה גדל מאז ראתה אותו בפעם האחרונה בעריסה..

ליבה פרפר בהתרגשות עצומה. היא הזעיקה במהירות את בעלה מבית הכנסת, וזה מיהר לשוב הביתה. אי אפשר לתאם את גודל ההפתעה שחיכתה לו בביתם, כשראה שאשתו רואה שוב, כאילו דבר לא קרה בחודשים האחרונים.

 

השמחה הרקיעה שחקים. גב' שכטר צחקה ובכתה לסירוגין, מאמינה ולא מאמינה. "עד שאתה לא חווה נס על בשרך, אי אפשר להבין את גודל קדושתו של הרבי", אמרה.

השמועה פשטה כנפיים לכל בית בכפר חב"ד. במהירות הפכה שמחתה של גב' שכטר לשמחתו היישוב כולו, כמו היתה זו ישועתו הפרטית של כל אחד מהשומעים. שכנים וחברים הכניסו כסאות ושולחנות, מאות אנשים צבאו על הבית, בקבוקי היין נפתחו, וכולם שמחו עד בלי די והודו לה' על הנס הגדול, נס החלמתה הפלאית של שיינדי.

(מתוך הספר 'רועה נאמן')

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד בנושא...

לכתוב לרבי באגרות קודש

קראו את הפסוקים: הַלְלוּ אֶת יְהוָה כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ (תהילים ק״יז). 
מלאו את בקשתכם ואנו ניצור אתכם קשר בהקדם.