כשהרבי יצא במבצע תהלוכות ל"ג בעומר, הרב יעקב יהודה הכס עסק בזה בכל מאודו. אלפי ילדים יהודים התאספו ליד בית מדרשו של הרבי, אמרו פסוקים ושמעו את דברי הרבי. לאחר מכן משאיות ענקיות היו עוברות ועליהן מוצגים מרהיבים של מושגים ביהדות כמו תפילין מזוזה ועוד, ואח"כ הילדים יצאו לשחק בלונה פארק שהוקם בקרבת מקום. כל המבצע הזה עלה הרבה מאוד כסף והקדישו לזה המון עבודה השקעה ומאמצים אדירים בארגון בתכנון ובביצוע.
פעם אחת הרב הכט נכנס לרבי ליחידות אחרי התהלוכה הענקית ושאל את הרבי בישירות האופיינית לו: "רבי, האם כל הכסף והעבודה של אלפי שעות הכול באמת היה שווה את ה"פאראד" (תהלוכה)?"
בתשובה לשאלתו סיפר לו הרבי שבדרכו ל"אוהל" ביקש מהנהג לעבור דרך הלונה פארק. כשמכונית הרבי הגיעה למקום עצרו המדריכים את כל הפעילות וכל אלפי הילדים נעמדו והפסיקו את כל המשחקים והמארגנים עצרו את כל המתקנים כולל הגלגל הענק שנעצר כמו שהוא.
על השפיץ למעלה, בנקודה הכי גבוהה של הגלגל, המשיך הרבי, ישב ילד שאני מכיר אותו ואת שמו ואת שם אימו, ואני יודע שמצד תכונות הנפש שלו הוא פחדן, וכשהוא הסתכל למטה מהגובה העצום שבו הוא היה, הוא באמת פחד. ומה הוא עשה? מה עושה יהודי שמפחד וחושב מחשבות שונות? הוא אמר בכוונה גדולה ממש בכלות הנפש: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
וכך הרבי סיים ואמר לרב הכט: רק בשביל ה"שמע ישראל" הזה היה שווה כל ה"פאראד" (תהלוכה). זה עשה למעלה רעש גדול!
הרבי ראה ורצה את כל המעמד הגדול של התהלוכה של אלפי אלפי הילדים, ומצד שני הוא ראה בתוך כל ההמון הגדול הזה, בתוך הגלגל הענק, את הפרט הכי קטן, את הילד הקטן שישב שם למעלה ופחד. "שמע ישראל" אחד קטן של ילד אחד קטן שמזיז עולמות ומבטל גזירות קשות.
