וראיתם אותו

מספר ר' יהודה משה לנדאו:

לאחר נישואינו התגוררנו בבאייה בלאנקה שבארגנטינה. מעבר לשמות היהודיים שאנחנו מקפידים לתת במשפחתנו, לא להורים שלי ולא להורי של אשתי היה רקע כלשהו של יהדות אמיתית. בין היתר עבדתי כמגיש תוכנית רדיו בתחנת רדיו מקומית שעסקה בפוליטיקה וקצת סאטירה.

יום אחד בשנת 1985 זה התקשר הרב משה פרידמן. הוא הציג עצמו כשליח חב"ד, שהגיע לאחרונה לעיר וביקש להכיר אותנו. הוא הזמין אותנו לבוא לתפילות בבית הכנסת בשבת ולפעמים היינו באים גם לאירועים ולפעילויות שונות.

בי' ניסן 1988 נולדו לנו תאומים, שני בנים ונתנו להם את השמות נחום וזכריה על שם שני סבים במשפחתנו. מיד לאחר לידתו של נחום שמנו לב שהוא לא מצליח לפתוח את עינו הימנית. מבדיקה שנערכה בבית הרפואה התברר שיש לו בעיות ראייה בעינו הימנית. הרופאים אמרו שצריך לערוך ניתוח, אבל המליצו לבצע את הניתוח רק כשנחום יהיה בן שנתיים-שלוש. הניתוח עצמו עבר ברוך השם בהצלחה אבל בגלל שלא השתמש בעינו הימנית במשך שלוש שנים, התברר שהוא מעדיף להמשיך להשתמש בעין השמאלית, שבה התרגל לראות, ולכן גם לאחר הניתוח הראיה בעין הימנית היתה רק בשיעור של אחוזים בודדים, והרופאים לא נתנו הרבה סיכויים שימשיך לראות לזמן רב בעין הימנית.

לילה אחד בליל י"א ניסן תנש"א (1991) יום הולדתו של הרבי, בארבע וחצי לפנות בוקר התעוררתי וכל הגוף שלי נטף זיעה מרוב התרגשות. לא זכור לי בחיי עוד דבר כזה. קמתי בבהלה מהמיטה ואמרתי לאשתי שחלמתי חלום על הרבי מליובאוויטש. היא ביקשה ממני להרגע ולהמשיך לישון, אבל לא הייתי מסוגל להירדם.  סיפרתי לה שראיתי את הרבי יושב בחדר ליד שולחן והוא שאל אותי: מה קרה לך? למה אתה כל כך עצוב? עניתי שאני מודאג מבעיית הראייה של בננו נחום והרופאים לא נותנים סיכוי לראות בעין הימנית. הרבי שאל אותי יש לו ציצית? עניתי שאין לו ציצית. הרבי אמר לי שאקנה לו ציצית והכל יסתדר. שאלתי את הרבי מה הקשר בין הציצית לעין. הרבי ענה: כשאנו קוראים את שמע ישראל אנו אומרים וראיתם אותו. אם אתה תעשה מה שאתה צריך לעשות, הקב"ה יעשה מה שהוא צריך לעשות וירפא את העין שלו, כדי שהוא יוכל לראות את הציצית ובכך הסתיים החלום.

באותה תקופה כבר נזדמן לי כמה פעמים לקרות קריאת שמע ,אבל קראתי בתרגום לספרדית, כי עדיין לא ידעתי לקרוא עברית. בחלום הרבי אמר את המלים "וראיתם אותו" בספרדית. את הציצית הכרתי משום שפעם שאלתי את הרב פרידמן מה זה החוטים הללו, שבולטים מחולצתו, והוא אמר לי שזה ציצית. יותר מזה לא ידעתי.

כדי לשכנע את בני נחום ללבוש ציצית התחלתי בעצמי ללבוש ציצית. בהתחלה למדתי מהרב פרידמן על מצוות ציצית וכשהרגשתי שיש לי מוכנות נפשית, התחלתי ללבוש ציצית ולהשלמת התמונה חבשתי גם כיפה. לא ראיתי בכך אקט דתי, אלא הסתפקתי בצעד הזה כשלעצמו. הילדים ראו אותי עם הכיפה והציצית וביקשו שאקנה גם להם. נחום וזכריה למדו אז בגן ילדים של גויים, אבל מאז הם הלכו לגן עם כיפה וציצית.

חלפו שלושה חודשים והגיע המועד של הביקור הקבוע אצל רופא העיניים המפורסם, פרופסור מנזיטי בבואנוס איירס. הרופא שעזר לפרופסור ערך בדיקה שגרתית כהכנה לביקור עצמו, ופתאום הרופא מסתכל על הצילום ופניו מביעות תדהמה. הוא הראה זאת לאחד מעמיתיו, כדי שיבדוק בנפרד את הילד ואף הוא נדהם. שניהם נכנסו אל הפרופסור מנזיטי והוא בעצמו בדק את הילד וגם הוא היה נראה נדהם מאוד. ברגע הראשון פחדתי מאוד. לא ידעתי מה קרה. אחרי בדיקה יותר מעמיקה אמר לי פרופסור מנזיטי שקרה כאן משהו לגמרי לא רגיל. העין הימנית רואה כמעט מאה אחוז. שאלתי אותו: מה זאת אומרת? מה קרה? והוא עונה לי: אין לי הסבר, כי בחיים שלי לא נתקלתי בתופעה כזו, ובכל ספרי הרפואה אין זכר לתופעה כזו. בדרך הטבע שינוי כזה דרסטי במצב העין לא יכול לקרות.

בעקבות ה'מופת' מהרבי הפכתי לאדם אחר. התחלנו להתקרב ליהדות ולשמור מצוות. את תוכנית הפוליטיקה שהגשתי בתחנת הרדיו המקומית העברתי מליל שבת לליל שישי.

בג' תמוז תשנ"ה (1985) הייתי בפעם הראשונה בביתו של הרבי ב-770. כמו כולם הרשו לי להיכנס לחדרו של הרבי למשך חמש דקות. הרגשתי שאני נכנס כעת אל הרבי  ל"יחידות". פתאום, כאילו הכה בי ברק, נכנסתי להתרגשות עצומה ופרצתי בבכי. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את החדר של הרבי, ובבת אחת חלף במוחי המאורע של החלום ופתאום ראיתי את הרבי שוב לנגד עיני, נזכרתי כיצד ישב הרבי ליד השולחן מוקף בארונות ספרים מכל הכיוונים. המראה שראיתי בחלום ההוא היה זהה למה שראיתי במציאות עכשיו..

(מעובד מתוך הספר "ורבים השיב מעוון")