מספרת שאנטל בעלטראו:
כשהבת שלי שושנה היתה בת ששה חודשים, אובחן אצלה ל"ע גידול ממאיר במוח. היה זה ביום שישי אחר הצהריים כאשר עמדתי על מלוא חומרת המצב. הסיכוי היחיד לחייה של בתי הוא ניתוח מסוכן בעל סיכויים נמוכים. עוד לפני כן, ביקרתי אצל רופאים בבתי הרפואה קולומביה פרסבטריאן, ניו יורק האספיטל, במרכז הרפואי מאונט סיני ואפילו אצל רופאים בבית הרפואה ביילור שבדאלאס. אך בפעם הזו טען הרופא ששעון החול אוזל במהירות, והסיכוי היחיד שייתכן ותשאר בחיים הוא ניתוח מיידי. עזבתי את משרדו של הרופא במנהטן כשכולי שבורה ומדוכאת ודמעות זולגות על לחיי.
כאשר הגעתי לפינת הרחוב השלושים וארבע והשדרה השביעית ניגשה אלי נערה הלומדת במכון חנה, שכנראה ניחשה שאני יהודיה, ושאלה אותי מה מטריד אותי. לשמע סיפורי ענתה אותה נערה, מינה שמה: "את חייבת לבוא לפגוש את הרבי מליובאוויטש ביום ראשון ולקבל את ברכתו".
היות והייתי רחוקה מיהדות, ומעולם לא שמעתי את שמעו של הרבי, המשיכה מינה וסיפרה לי אודות הרבי בנסיונה לשכנע אותי בתועלת הביקור. באותו רגע הייתי יותר מדי מבולבלת ומבוהלת ולא הייתי מסוגלת לתת לה תשובה חיובית החלפנו בינינו מספרי הטלפון והמשכתי בדרכי.
פעמים רבות צלצלה אלי מינה והזמינה אותי להגיע אל הרבי עד שביום ראשון אחד הגעתי ל-770. כאשר הגיע סוף סוף תורי לעבור מול הרבי נפל עלי פחד ולא יכולתי להוציא מילה מהפה. הרבי נתן לי דולר ואמר לי בספרדית: "ברכה לבריאות ולהרבה הצלחה בביתך ושתחזרי בפעם הבאה עם בתך".
רק אז התחלתי לעכל את גודל אישיותו של הרבי – מהיכן ידע אודות בתי? הרי אני לא אמרתי לו מאומה!? ומהיכן ידע שאני דוברת ספרדית?
עזבתי את 770 בהרגשה שאני "הולכת על עננים". לפתע הכל היה שונה. בליבי פיעמה תקווה. הפגישה עם האדם המיוחד הזה, שמעולם לא ראיתיו לפני כן הפיחה בי רעננות, ונטעה בי הרגשה של חום ואמונה בקב"ה בכל מציאותי.
בשבוע שלאחר מכן הגעתי ל-770 והפעם לקחתי את בתי. הרבי נתן לה את ברכתו באמרו "שתשמעי בשורות טובות" והוסיף שאין לנתח את התינוקת וגם אין שום צורך בנטילת תרופות.
בתקופה שלאחר מכן היו ימים טובים יותר וימים טובים פחות כאשר מפעם לפעם תקפו אותה התקפות של רעידות (סיז'ערס).
יום אחד, כאשר מצבה החמיר מאוד, הוכרחתי לאשפז אותה במחלקה לטיפול נמרץ. שאלתי את עצמי: "מה קורה כאן? ומה הלאה?" אך מיד ראיתי את דמותו של הרבי המבטיח שהכל יסתדר, ומה שנדרש ממני הוא ביטחון מוחלט בקב"ה.
בינתיים גבר הלחץ מהרופאים והצוות הרפואי לערוך ניתוח מיידי כדי להקל על הלחץ במוחה של התינוקת ותוך, כדי כך נתנו לי מירשם של תרופה הנקראת פענובריביטאל. תרופה שלעיתים קרובות גורמת לתופעות לוואי בלתי רצויות.
מובן שסירבתי לשמוע על ניתוח ואף לאפשר להם לתת לה את התרופה, כאשר אני מנסה להסביר לרופאים שהרבי, שהוא אדם קדוש, נתן לי את ברכתו, הבטיח לי שהכל יהיה בסדר, הורה לי לא לעשות ניתוח וגם לא להשתמש בתרופות.
מובן שהרופאים ביטלו טענות אלו כבלתי הגיוניות והגבירו את לחצם לערוך את הניתוח, בטענה שאך ורק כך ייתכן ויש לתינוקת איזשהו סיכוי לחיות. הם גם ניסו להסביר לי שהרבה הורים המגיעים למצב כזה, מנסים לברוח מהמציאות ולהתכחש אליה, ולעתים קרובות נתפסים בדת כבמוצא היחיד.
שוב מצאתי את עצמי ביום ראשון חוזרת ל-770 לבקש את ברכתו ועצתו של הרבי. כאשר עברתי ליד הרבי הוא אמר: "כשתעמדי לפני השופט בקשי שברצונך שיערכו לבתך עוד בדיקה חוזרת אחת". כמובן שלא היה לי מושג כלל למה הרבי מתכוון, ומיהו השופט שעליו דיבר..
שלושה ימים לאחר מכן קיבלתי "סאפינה" – צו הבאה לבית משפט. התברר שהרופאים קראו לי למשפט, בטענה שאיני ראויה מבחינה נפשית לטפל בבתי ולקבל החלטות לטובת בריאותה וביקשו מבית המשפט שיתן להם את הסמכות להחליט על עתידה של בתי מבחינה רפואית.
רצתי בבהלה ל-770 ודיברתי עם הרב גרונר, שהציע לי לכתוב לרבי. כמה שעות לאחר מכן הוא התקשר אלי ואמר שהרבי ענה כי עלי לעשות כמו שכבר הורה לי.
כאשר ישבתי לפני השופט בבית המשפט היתה זו הרגשה מאוד לא נעימה לשמוע את כולם מאשימים אותי בחוסר אחריות וחוסר דאגה לעתידה של בתי. השופט היה רגוע מאוד וניסה להסביר לי: "את הרי מבינה שבתך חולה מאוד … אנו כולנו רוצים רק את טובתה של בתך".
לפני שהמשיך לדבר עניתי: "כבוד השופט, בקשתי שבית המשפט יאשר לערוך עוד בדיקה אחת. באם תוצאות הבדיקה יורו על כך שחייבים לערוך ניתוח, אסכום לכך, אבל בקשתי לאפשר לפחות עוד בדיקה אחת.
השופט היסס בתחילה באמרו: "מה גורם לך לחשוב שתוצאות הבדיקה הזו תהיינה שונות משאר שלושת הבדיקות הקודמות?" אד תוך כדי דיבור אמר: "בעצם זוהי בקשה הוגנת. בית המשפט מאשר לערוך עוד בדיקת סורק אחת. בית המשפט יקבע היכן תיערך בדיקה זו, שתבוצע על חשבון בית המשפט…"
באותו יום ראשון שלפני הבדיקה הסופית שוב הייתי ב-770, כשבתי על זרועותי, הרבי נתן לבתי שמונה דולרים אחד אחרי השני, ועם כל דולר ברכה נוספת ואז הניח הרבי את ידו הק' על ראשה של התינוקת תוך שהוא ממשיך לברד אותה. רגשותיי גברו עלי והתעלפתי. מישהו תפס את התינוקת, ואני מצאתי את עצמי בחוץ כאשר חברי "הצלה" מטפלים בי.
הבדיקה נערכה, וזמן קצר לאחר מכן, מצאתי את עצמי שוב בבית המשפט. דממה השתררה בבית המשפט, והשופט הכריז שתוצאות הבדיקה החוזרת שלילית, לא נמצא גידול, ואני חופשיה לעשות כרצוני.
הרופאים קפצו ממקומם וזעקו שחייבת להיות כאן טעות. ברשותם שלוש בדיקות קודמות המורות על גידול ממאיר במוחה של התינוקת! אך השופט נשאר תקיף בהחלטתו, ואמר שבהסתמך על המומחה החיצוני המיוחד שערך את הבדיקה ועל תוצאותיה, אין לתינוקת שום גידול, ומשום כך אין בית המשפט רואה שום בסיס לתביעתם של הרופאים. התיק נסגר.
היום, ברוך השם, בתי בריאה ומלאה שמחת חיים.
(מתוך עלון "לקראת שבת" גליון מס' 77)
