שעת לילה מאוחרת זיהתה ס. כי לביתה בת השנה יש חום גבוה. בנוסף, בכף רגלה הופיע כתם אדום מוזר. ההורים מיהרו עם הבת למוקד הרפואי. המדחום במוקד הראה כי חומה של התינוקת מעל 42 מעלות. הרופאה נתנה לה תרופה להורדת החום , החום ירד. הרופאה הרגיעה את ההורים באומרה: "כנראה זהו וירוס חולף". אבל ההורים לא כל כך נרגעו. הם חזרו לביתם, השכיבו את הילדה לישון ונותרו לשבת ליד מיטתה. אחרי ארבע שעות עלה שוב החום .
ההורים המבוהלים מיהרו לנסוע עם הבת למרכז הרפואי שבקרבת מקום מגוריהם. אחת הרופאות שמה לב שהתינוקת לא מצליחה ליישר את הרגל עם הכתם. כשניסתה ליישר לתינוקת את הרגל בכוח – התכופף הראש. מסקנת הרופאים הייתה כי מדובר בדלקת קרום המוח… הרופאים עדיין לא ידעו בדיוק באיזה חיידק מדובר, אבל החליטו להתחיל בטיפול אנטיביוטי מסיבי באמצעות זריקות.
בשלב מסוים הרופאים רצו להכניס את התינוקת לחדר ניתוח. לנוכח הצעת הרופאים , החליטו ההורים לשאול את הרבי באמצעות "אגרות קודש".
בידיהם היה כרך י"ד. האב תאר במכתבו את מצבה של ביתו ושאל את הרבי כיצד עליהם לנהוג. תשובת הרבי בעמ' פ"ז הייתה: "במה שכותב אודות מצב בריאות… בנוגע להרגלים שיש רופאים הממליצים לנתח. לפלא שאין מזכיר אם התעסקו באופנים אחרים וכמו… זריקות… שמובן שקודם שיחליטו בנוגע לניתוח, ינסו באופנים אלו".
לנוכח תשובה זו, הודיע האב כי הוא מסרב לניתוח. הרופאים הודיעו לו כי הם מסירים כל אחריות.
לאחר שלושה ימים הגיעו התוצאות מבדיקת הביוכימיה, שהראו כי בגופה מקנן החיידק הטורף – סטרפטוקוקוס מסדרה a. ברם, התברר שהכמות הגדולה של האנטיביוטיקה שהתינוקת קיבלה חיסלה את החיידק וכך נחסך ממנה הצורך בניתוח!
הסיפור עדיין לא נגמר. רגלה של התינוקת המשיכה לכאוב, וכל ניסיון לגעת ברגלה גרר בכי קשה. הרופאים טענו, שהחיידק השאיר ברגל מוגלה והוא המקור לכאבים. הם שוב המליצו על ניתוח. כמובן שההורים שאלו שוב ב"אגרות קודש" והרבי אישר את ההמלצה : "תמהני מהם הספקות בעניינים כגון דא (זה) ושיזדרזו".
הניתוח עבר בהצלחה, אך הילדה עדיין לא חזרה לאיתנה, עדין כאבה לה הרגל והיא לא הסכימה לנסות ללכת. הערכת הרופאים הייתה כי הניתוח הותיר חלל. המלצת הרופאים הייתה לגבס את הרגל בתהליך מסוים, שלצורך כך יש צורך בהרדמה מלאה.
ההורים פנו שוב לבקש את ברכתו ועצתו של הרבי, והפעם נכתב באגרת:. "ותקוותי שלעת קבלת מכתבי זה קבל גם הידיעות מהטבת מצב בריאות בני ביתו שיחיו… כמדומה כבר כתבתי פעם, שטיפול זה דורש זהירות יתרה". "הרבי מבקש לנהוג בתינוקת בזהירות", אמר האב לרופא. הרופא לא הבין במה דברים אמורים… הזהירות הוכיחה את עצמה. כאשר הרופא המרדים האזין לריאות של התינוקת, גילה כי היא מצוננת ובמצב כזה אסור להרדים.
שבוע לאחר מכן, לאחר שהצינון חלף, עברה הילדה את ההרדמה והגיבוס בהצלחה, ושוחררה בתום כמה שעות ומאז החלה לחזור לעצמה והחלימה לגמרי.
