סיפור ששמע הרב אליעזר ג. מכפר חב"ד, מבעל המעשה עצמו
"היה זה לפני למעלה משלושים שנה. התגוררנו אז ברומניה, והיינו משפחה שמחה ומאושרת.
באחד הימים פרצה שריפה בביתנו. כולנו ניצלנו בחסדי השם, אך אחותי הקטנה בת החמש נכוותה קשות. שבועיים שלמים היו הוריי ליד מיטתה בבית הרפואה עד שב"ה מצבה החל להשתפר.
לילה אחד החליטו הוריי לחזור הביתה לאגור כוחות, ומחר בבוקר לחזור לבית הרפואה. כשחזרו בבוקר מצאו לתדהמתם את מטתה של אחותי ריקה!
הם שאלו את צוות הרופאים והאחיות במקום, אך אף אחד לא ידע היכן אחותי. הם חיפשו שוב ושוב במשך כמה ימים – ללא כל מוצא. לאט לאט חדרה להכרתם ההבנה, שכמקובל בתקופה ההיא ברומניה, אחותי נחטפה עבור בצע כסף.
הוריי חרשו את כל רומניה בחיפוש אחריה, אך לשווא. ביתנו הפך מבית שמח לבית מלא אבל ויגון.
בצר להם החליטו הוריי לעלות לארץ כדי להתחיל את חייהם. "משנה מקום, משנה מזל" אמרו וקיוו. היה זה באמצע שנות ה-80'.
בארץ השתלבתי באחת הישיבות ועשיתי חייל בלימודיי. והנה, בשיא פריחתי גילו אצלי גידול ממאיר. דבר זה נפל על הוריי כרעם ביום בהיר. עד שהחלו להתאושש ולהתמודד עם היעדרותה של אחותי, והנה פתאום גם מצבי החל ומידרדר.
"הרפואה מן השמים", אמרתי להוריי. החלטתי בליבי החלטה חזקה – אני נוסע לרבי מליובאוויטש לבקש ברכה לרפואה שלימה.
כשהגעתי לרבי, עמדתי שעות ארוכות בתור המפורסם לקבלת דולר לברכה ולרפואה. כשברכיי כמעט כשלו, לא הבנתי כיצד הרבי עצמו עומד שעות ארוכות כל כך, כדי לחלק דולר לברכה להמוני יהודים.
מאוחר יותר שמעתי שהרבי אומר, "יהודים הם כמו יהלומים, כשסופרים אותם לא מתעייפים…". בקשתי מהרבי ברכה לרפואה שלימה. הרבי נתן לי דולר לצדקה, בירך אותי ברפואה שלמה והמחלה תעבור כלא היתה.
ואכן, כברכת הרבי כך היה – המחלה נעלמה לגמרי, וב"ה כיום אני נשוי עם ילדים.
אך כאן רק מתחיל הסיפור….
באותם רגעים מול הרבי החלטתי גם לבקש ברכה עבור אחותי שנאבדה. שטחתי בפני הרבי את כל סיפור החטיפה.
הרבי נותן לי דולר ואומר לי בזה הלשון: "בשנת תש"ס תראו ניסים".
חטפתי הלם. הרבי מדבר איתי על עוד למעלה מעשר שנים. חשבתי שלא הבנתי את הרבי ואמרתי לרבי שוב – "לא שמעתי" , אך הרבי רק חזר ואמר: "בשנת תש"ס תראו ניסים".
עברו שנים מאז. הרבי התכסה מעינינו בשנת תשנ"ד, ואנחנו כמעט ושכחנו מאותה הבטחה.
והנה בתאריך כ' באלול תש"ס, שנת 2000 למניינם, אשתי חיפשה עובדת זרה לעזרה בניקיון הבית. בעיר מגורינו היה מקום שבו העובדות היו מתרכזות בחיפושיהן אחר עבודה.
אשתי הלכה, וחזרה עם עובדת זרה.. רומניה.
עברו מספר ימים, כשתוך כדי העבודה מספרת העוזרת שהיא גדלה במנזר נוצרי, אך זכור לה שהוריה יהודיים.
קפצתי מהספה כנשוך נחש. שאלתי אותה: "האם יש לך הוכחה לדבריך?"
העוזרת אמרה בפשטות שיש לה תמונה יחידה. היא הוציאה את ארנקה והראתה לנו תמונה שלה עם אימה. כלומר, עם אימי..
רצתי לאימי והראיתי לה את התמונה שהביאה העוזרת הרומניה. מיותר לציין את גל ההתרגשות והשמחה עד בלי די שהיתה אז בבית אימי… אימי כאילו קיבלה את חייה מחדש.
לא הסתפקתי בכך ושאלתי את אימי האם יש לה עוד סימן לזהות את אחותי. אימי ענתה, שעל גופה של אחותי נשארה צלקת במקום מסוים.
רצתי חזרתה לביתנו. הצלקת אכן היתה באותו מקום…
בשנת תש"ס, כנבואתו של הרבי כ-15 שנים קודם לכן, העוזרת הרומניה ש"התגלגלה" לביתנו חזרה לחיק המשפחה בצורה ניסית לחלוטין.
