מספר אמנון – נהג מונית:
בני חלה במחלה אנושה. טלטלו אותנו מרופא לרופא. אישפזו אותו בבית הרפואה. טובי הרופאים טיפלו בו, אבל המחלה לא רק שלא נסוגה אלא היא התגברה מיום ליום… והילד שלנו הלך ודעך כמו נר לנגד עיננו.
במר עלינו נפשנו, התחלנו לפנות לכל מיני קוסמים. קיבלנו סגולות שונות אבל המצב רק החמיר…
יום אחד, כשכבר כלו כל הקיצין, נתקלתי בשכן שלי במדרגות הבית. הכרתי אותו רק מרחוק. אפילו ׳שלום׳ הייתי אומר לו בקושי, מה לי וליהודי דתי?
הוא עצר אותי, וביקש לשוחח אתי. רציתי לדחות אותו, כי לא היתה לי סבלנות, אבל עייפותי מנעה ממני את זה, ומתוך אדישות התכוננתי לשמוע מה בפיו.
יש לי בשבילך עצה בקשר לבנך – אמר היהודי – אתן לך את הכתובת של הרבי, כתוב לו הכול, וה׳ יעזור לך! שוב איזה קוסם, חשבתי מתוך אכזבה. והיהודי, כאילו קרא את מחשבותיי – הוסיף: רבים פונים אליו, בצר להם, והוא עוזר להם.
תוך זמן קצר קיבלתי מכתב מהרבי ובו ביקש ממני להתחיל בשמירת שבת. בהתחלה לא רציתי לשמוע לעצתו. בשבתות וחגים נהגי המוניות מרויחים יותר, כי האוטובוסים לא עובדים ומחיר הנסיעה של המוניות יותר גבוה. הייתי כל־כך שקוע בחובות וזה היה מאוד רחוק ממני.
עבדתי כל כך קשה, אבל הכסף נגמר על תשלום דוחות על עבירות תנועה, תיקוני רכב וגם בבית ההוצאות היו גדולות ולא נשאר לי מאומה.
אבל אשתי לחצה עלי. נאכל רק לחם וירקות או שתמצא עבודה אחרת.
מי יודע אולי לא הרווחנו שום דבר בגלל שאתה עובד בשבת?
שמעתי בקול אשתי. ביום שישי העמדתי את המונית עד מוצאי־שבת. בהתחלה זה היה קשה מאוד, אבל לאט לאט התחילה הברכה שורה. הילד שלנו החלים באופן מפתיע ביותר ממחלתו כמעט לגמרי, יצאנו מהחובות ואפילו יש לנו גם חסכונות. והכול בזכות עצתו של הרבי. עכשיו אני הרבה יותר רגוע. יש לי סבלנות לאשתי ולילדים. בשבת אני הולך עם הבנים לבית הכנסת, מקדש על היין, שר שירי שבת. אני מרגיש שהיה חושך בבית שלי והרבי הכניס בו הרבה אור…
(שבועון "כפר חב"ד")